אגדת שיני הסלע
יואב בר-לביא
על מדרון מוריק שכן הכפר יָרנה, שלידו עבר נחל שהתפתל וירד אל הכפר השכן סאדור. רועה צאן אחד מירנה נהג להוליך את צאן מרעיתו לאורך גדת הנחל ולעבור אל הגדה השנייה על הגשר שנקרא "גשר שיני הסלע", ולבסוף היה מגיע למרעה נאה. שם אהב לשבת ליד מעיין ולהשקיף על הנוף שמסביב לסאדור בעודו מפליא בנגינת חליל
.יום אחד באה אל המעיין עלמה אדמונית. היא האזינה לצלילי החליל בדממה שעה ארוכה, והיא מצאה חן בעיני הרועה
מה מספרת המנגינה? שאלה
זהו שיר מוכר אצלנו בירנה המספר על זרימתו של הנחל מהכפר, דרך שיני הסלע, מתחת לאדמה ועד למעיין הזה שבו הנחל מגיח מחדש אל האוויר
נאה למדי! אמרה, אבל הנחל אינו מסתיים כאן כי אם ממשיך אלינו לסאדור והלאה, והיא הלכה לה לאורך הנחל ונעלמה. לבו של הרועה נעצב אבל למחרת שוב הם נפגשו באותו מקום, ושוב הוא ניגן לה שעה ארוכה
הפעם זוהי האגדה על זוג האוהבים ושיני הסלע האדומות, אמר במענה לשאלתה. הוא הושיט לה את ידו, אך העלמה היססה ונסוגה
זוהי אגדה עצובה! אמרה ומיד פנתה משם ונעלמה
אחר כך לא ראה אותה ולבו דאב כאשר המתין לה לשווא עד לשעת דמדומים, יום אחר יום. אבל בוקר אחד באביב שוב היא הופיעה והאזינה לצליליו של חליל הרועים שהרטיטו את לבה. כה שקועה הייתה במנגינה עד שלא שמה לב כי נסתיימה וכי הרועה מביט בה בדממה. לפתע ניעורה. תודה לך על הצלילים, גלה לי בבקשה מה מספרת המנגינה הזאת, היפה ביותר ששמעתי מימיי
היא מספרת על האישה האדמונית והביישנית שבה התאהבתי, צלילים אלה הם קולות לבי המתייסר בהעדרה. איש מעולם לא שמע אותם פרט אלייך
?הוא הושיט את ידו והפעם היא אחזה בה. האם תהיי לי לאישה
בחפץ לב, השיבה לאחר שהביטה ארוכות אל תוך עיניו. רק תנאי אחד עמי: הישבע לי כי לעולם לא תשמיע לאיש את המנגינה הזאת, היא תהיה מקודשת לנו
את זה לא היה עלייך לבקש, כי כבר ניתן לך, השיב הרועה
מאז הם חיו יחדיו. מדי יום כאשר השמש נטתה לערוב הייתה האישה ממתינה לשובו של הרועה מן השדות. לעתים נתקפה דאגה כאשר בושש לשוב, אבל אז כאשר האזינה נישאו אליה עם הרוח ממרחק צלילי החליל שהרגיעו אותה. ולפעמים גם הייתה באה ומצטרפת אליו והוא היה מנגן לה, שלובי ידיים היו צועדים בדרך חזרה לביתם הקטן שבירנה
האם אתה מאמין באגדה על שיני הסלע האדומות? שאלה אותו יום אחד כאשר פסעו יחד על הגשר. הוא השיב בשלילה אך קולו נבלע בשאון המים. מבטו פנה מטה אל עבר זיזי הסלע החדים המבצבצים מתוך המים, שהעניקו למקום את שמו
הלוא ראית את שיני הסלע, אף לא אחת מהן צבעה אדום, קולו נשמע היטב כעת לאחר שהתקדמו קמעה והותירו את הגשר מאחור
ראיתי, אבל סבתי סיפרה לי שזו אינה אגדה אלא נבואה
אגדה או נבואה, אינני מאמין בזה! האם ידעת שאצלנו בכפר ישנה אמונה תפלה שלפיה אסור לבן ירנה לקחת לו כלה מבנות סאדור? שאל
האמנם? הרי אותה אמונה רווחת גם בסאדור בעקבות האגדה
בעבר איש לא העז לכפור באמונה, אמר הרועה, אבל כיום אין הדברים כך, רבים כבר לקחו להם כלות מאצלכם עוד הרבה לפני שאני עשיתי זאת
האישה הניחה ראשה על כתפו והוא הקיף את מותניה בידו וקירבה אליו, מגע גופו סילק מחשבות טורדניות מראשה
כעבור שנים היה זה ערב חג האביב כאשר אשת הרועה ישבה כמנהגה בחצר הבית לאחר שסיימה את הכנותיה לחג, ולפתע נישאו אליה ממרחק צלילי אותה מנגינה שהייתה מקודשת לה. לבה עצר מלכת. האם הרועה נקלע לצרה? היא נחפזה אל המעיין, אבל בעוברה בגשר היא הבחינה ממרחק בבעלה בחברת אישה זרה. היא השליכה עצמה מן הגשר ומתה במקום
***
כאן המקום לחזור אחורה אל ראשית ימיהם המאושרים של הרועה ואשתו ולספר כיצד הם נראו בעיניים אחרות, עיניהם של שדים שוכני תחתיות. משרתים התייצבו מול כס גבירתם הנוראה. זוג אוהבים יש שם למעלה, איש לא יכול לאהבה העזה השוררת ביניהם
טוב עשיתם שבאתם אליי, אמרה מלכת השדים, כי אכן לא ידעתי את הדבר אשר מציק לי לאחרונה
היא שלחה בזו אחר זו שלוש מנערותיה היפות ביותר בניסיון לפתות את הרועה, אבל הוא לא זיכה אותן אפילו במבט והן שבו אליה חפויות ראש. לכן היא עלתה בעצמה אל הארץ והתבוננה בזוג האוהבים, במהלך עשר שנים תמימות היא עקבה אחריהם בסבלנות
אותו יום היה כאמור ערב חג האביב. הרועה לאחר שהתענג על הפריחה המלבלבת התיישב ליד המעיין וניגן בחלילו לכבוד החג, כאשר אשתו הופיעה שם לפניו. הוא חייך לעומתה וניגן לה אבל היא השפילה את מבטה והמנגינה דעכה. הוא הניח את החליל ואחז בידה, אך זו נרתעה, מגעה צונן היה כמוות
מהו שאירע לך, יקירה? אינך כתמול שלשום
היא הגישה לו את החליל והוא ניגן אז את המנגינה שאותה קידש לה. הוא הביט בעיגולי האדוות שעל פני המעיין, כיצד הם פוגשים בשפת האבן כמו הצלילים שאותם ביקש לשלוח אל לב אשתו. ולפתע המים נצבעו באדום. הוא הביט בפני האישה שהיו מחוסרות הבעה, ניצוץ זר הופיע בעיניה ועורה החל להחוויר ולהתקמט לנגד עיניו. התחפושת הוסרה מעל מלכת השדים ודמותה התנדפה באוויר
הרועה מיהר כעת לביתו ובעוברו בגשר נגלה לו המראה שהיה בעיניו נורא יותר מכל דמיון. מיד השליך עצמו מטה, ומאותו יום מספרים בירנה ובסאדור שלא ניתן להסיר מהסלעים את הצבע האדום