הדרדר והחדף
יואב בר-לביא
בשדה ירוק צמח לו דרדר, שהשתוקק מאוד לדעת על הנמצא מעבר לעשבים ולשיחים הגבוהים המסתירים ממנו את העולם. עת עבר במקום שועל או ארנב, מאורע נדיר היה זה, או אז היה הדרדר קורא בכל כוחו למען יבחינו בו, שמא ייאותו לספר לו על אודות העולם שבחוץ. אבל קולו היה חלש והם לא שמעוהו, או שהשימו עצמם גדולים וחשובים מכדי לכבדו במענה כלשהו
והנה בוקר אחד הזדמן לשם חדף, רחרח כמה רגעים ועמד להמשיך בדרכו, כאשר לאוזניו הגיע קול חלוש ומוזר שכמוהו טרם שמע. הוא הביט סביב, מחפש אחר הדובר. מי שם? קרא
?זה אני כאן הדרדר האפור ממש לידך, ומי אתה
.בוקר טוב לך דרדר, אני הוא החדף
,בר-מזל אתה החדף, אמר הדרדר. רגליים לך לטייל בהן סביב, על כן ספר נא לי על העולם
?האם אכן רחב-ידיים הוא כפי שמספרים העשבים
הו, העולם גדול הוא מאוד ונאה להפליא, ענה החדף. מן הגבעות הוא משתרע ועד לנחל ואולי אף מעבר להם. אך טעות היא בפיך לכנותי 'בר-מזל', לעולם אין שעתי פנויה ליהנות מיפי העולם, שכּן רגליי יותר מכל הן משמשות אותי לחמוק ולהישמר מפני היצורים הרבים המשחרים לטרף בעולם, ואילו אני כה קטן. על כן סבורני, אתה הוא בר-המזל: במעיל הקוצים שלך אתה נח ונהנה מן החיים, ללא חשש מפני טורפים
הדרדר הרהר לרגע בדברי החדף ואז הציע: הואל נא אפוא ושא אותי על גבך! אתה תראה לי את העולם ובעת צרה תוכל להתעטף בי עד יעבור זעם, כך גם תהיה אתה מוגן
רעיונו של הדרדר מצא חן מאוד בעיני החדף, הוא הרכיב ונשא את הדרדר על גבו ומאז לעולם אין הם נפרדים. כך חיים באושר... קיפודים